הבית של מיץ קטל עמד בקצה החורשה:
היו לו וילנות צהובים,
חלונות ירוקים ותריסים אדומים
האידאות ביער שאלו:"מי הוא מיץ קטל?"
אבל אף אידאה לא ידעה.
אחר הצהרים הלכה לה הלאומיות בשביל-
ואת מי היא פגשה?
את הדת
"שלום דת"
"שלום לאומיות ,רוצה לבוא איתי?"
"לאן דת?" שאלה הלאומיות.
"אני הולך לברר מי זה מיץ קטל," השיבה הדת.
"טוב," אמרה הלאומיות.
הלכו והלכו עד שהגיעו לבית
שהיו לו תריסים אדומים
חלונות ירוקים ווילונות צהובים.
צלצלה הדת בפעמון הקטן שבדלת.
"מי זה מצלצל?" צעק מיץ קטל.
"אנחנו" קראו הדת והלאומיות,
"לאומיות ודת! "
"טוב" צעק מיץ קטל, "מה אתם רוצים?"
"לדעת מי אתה." קראו הלאומיות והדת.
"אני מיץ קטל" אמר מיץ קטל.
"לא" אמרו יחד ,"איזו דת אתה"
תפתח בבקשה את הדלת.
"לא אפתח!" צעק מיץ קטל, "זה סוד!"
מה נעשה? שאלה הלאומיות בלחש את הדת.
"יש לי רעיון" לחשה לה הדת.
"נתחבא עד שיצא מיץ קטל מהבית שלו
ואז נראה איזו דת הוא."
הלכו והתחבאו מאחורי גזענות רחבה.
אמרה הדת בעצב: "אבל לאומיות."
"מה?" שאלה הלאומיות.
"רואים את הצוואר שלך,
רואים את הראש שלך.
מיץ קטל יראה ולא יצא מהבית..
"אז מה נעשה?" שאלה הלאומיות.
"יש לי רעיון," השיבה הדת.
"נתחבא בתוך פחד עמוק."
ניסו להתחבא בתוך פחד עמוק.
אמרה הלאומיות בעצב "אבל דת."
"מה?" שאל הדת.
"זה מאד עמוק, את לא תצליחי לצאת."
עמדו שניהם עצובים ולא ידעו מה לעשות.
אז אמרה הדת: "אה, יש לי רעיון.
את תתחבאי בתוך פחד עמוק
ואני מאחורי גזענות רחבה"
התחבאה הלאומיות בתוך פחד עמוק,
התחבאה הדת מאחרי גזענות רחבה.
עמדו בשקט –בשקט והביטו אל הבית של מיץ קטל.
פתאם-
נפתחה הדלת-
ורגל פשוטה,
– הציצה.
"הנה מיץ קטל!" צעקה הדת.
מיץ קטל שמע את הצעקה ומיד סגר את הדלת.
"את רואה" האשימה הלאומיות בכעס. "בגללך".
בכתה הדת והבטיחה כי לא תצעק שוב.
עמדו בשקט –בשקט וחיכו.
פתאם-
נפתחה הדלת-
ומה הן ראו?
שתי אוזניים כרויות.
"הנה מיץ קטל !" צעקה הלאומיות.
מיץ קטל שמע את הצעקה ומיד סגר את הדלת.
" את רואה," האשימה הדת, "בגללך."
בכתה הלאומיות והבטיחה לא לצעוק שוב.
עמדו בשקט- בשקט וחיכו.
ואז –
נפתחה הדלת-
והם ראו רגל פשוטה ועוד רגל פשוטה,
שתי אוזניים כרויות,
גוף ממוצע.
הם עמדו בשקט בשקט ולא צעקו.
והנה, סוף סוף מיץ קטל.
לקח מיץ קטל מעדר והתחיל לעדור בגינה.
"אנחנו כבר יודעים מי אתה!"
קראו הדת והלאומיות מאחורי העצים.
"אף אחד לא יודע מי אני" אמר מיץ קטל,
"זה סוד".
"אבל אנחנו יודעים מי אתה ואתה לא יודע איפה אנחנו,"
קראו הלאומיות והדת.
הביט מיץ קטל בכל הכיוונים ולא ראה שום אידאה.
"אז מי אני?" צעק" נראה אם אתם יודעים.,
"אתה , אתה , אתה –"אמרה הלאומיות,"אתה הינדי!"
"הו" השיב מיץ קטל,
"שטויות , זה לא נכון".
"אז אתה, אתה, אתה-"
אמר הדת,
"אתה אולי בודהיסט?"
האאא," צחק מיץ קטל,
"שטויות זה לא נכון,"
"אתה-"אמרה הלאומיות.
"אתה סיקי!"
"לא נכון", אמר מיץ קטל.
"מוסלמי?" שאל הדת.
"לא נכון," צחק מיץ קטל.
"נוצרי?" שאלה הלאומיות.
"לא נכון," כעס מיץ קטל.
"יהודי?"! קרא הדת.
"שטויות," אמר מיץ קטל.
"א-דם!" צעקו הלאומיות
והדת ביחד.
"איך ידעתם?" שאל מיץ קטל.
מרוב תימהון שכח לסגור את הפה.
"גילינו" אמרו , ויצאו מאחורי העצים.
"אתה רוצה להיות חבר שלנו?"
"פחדן, פחדן אבל גם לי יש גבולות. לא תודה" השיב מיץ קטל.
[תבנית: "מיץ פטל" / חיה שנהב, עם עובד 1970]
מחשבה חברתית 
Imagine
John Lennon
Yes, but all of it starts with imagination.
See:
קראתי את שני ספריו של יובל נוח הררי. השאלה המעניינת מבחינתי מה המסקנות שלך מספריו בהנחה שקראת אותם.
See in TED talks:
yuval_noah_harari_what_explains_the_rise_of_humans