אדם הראשון קודם לאברהם. קודם גם ליצחק ולישמעאל.
לאדם ככלל יש קיום ומשמעות כיחיד, אבל יהדות קשה לה להתקיים ללא קהילה, ללא שבט.
מחיר ההשתייכות לשבט הזה בארץ הזו הוא גבוה וכרוך כיום באיבוד חשיבה ביקורתית, בריחת מוחות, ניוון כלכלי, קיום טקסים ארכאיים, פחד והתנשאות כלפי בני שבטים אחרים, מימון צבא יקר, העדפת רעיון גאולת השבט והאדמה על פני חיי היחיד.
יהודים, עשו שינוי! פחות "עם נבחר", יותר "אנשים בוחרים". בוחרים בחיים, בחירות, בצניעות, בשיוויון בין בני אדם, ובחתירה לאושר, בדמוקרטיה, בפלורליזם סקרני וביצירה. הילחמו על ערכים אלה, לא על קידוש השם.
החלשת הדת והמלוכה כריבונים משמעותיים, תחזק את ריבונות ואחריות האדם היחיד. האחריות לחייו ולאושרו.
נגזר מזה גם בהכרח חיזוק עקרון השוויון וערך חיי האדם: אם האדם הפרטי הוא הריבון הראשוני למעשיו, הוא תופס גם את הזולת הפרטי, באשר הוא, ככזה. החוק נגזר מהאנושיות ולא מיראת האל. בסביבה כזו, משפטים דוגמת אלה, לא סביר שישמעו:
"וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי" [בראשית כ' 11] או:
"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם; וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" [ישעיהו ב', 3-4] .
ערכי החיים והשוויון צריכים שינבעו מהאנושיות הריבונית של כל אזרח ולא מתוך פחד מענישה אלוהית/נבואית/רבנית/פיקודית/משפטית. זה המפתח לשלום אמיתי ולא הבלי לבבות ויונים לבנות.
מדינת ישראל צריכה לשרת את כל אזרחיה, ואותם בלבד. והם בתורם צריכים להגן על ציביונה הזה.
אני קורא למפלגות התומכות ברעיון "מדינת כל אזרחיה", מר"צ ובל"ד, לגייס את האומץ הדרוש, לוותר על חלק מדרישותיהם ועל התבטאויות קיצוניות ומדירות, על העמדה האופוזיציונית-לעומתית המסורתית ועל קמפיינים נגטיביים – ולהתאחד.
להציג אג'נדה חשובה זו בראש מורם ובמילים ברורות.
לרדת מיציעי הכבוד המרופדים, להניח למגפונים – לרדת לשחק ולהתלכלך על המגרש.
עבודה משותפת של עברים וערבים היא כבר עובדה קיימת ברשתות שיווק, בבתי חולים, בחברות גלובליות הפועלות בישראל, במיזמים פרטיים, ועוד.
אם אפשר לעבוד יחד למטרת רווח, אפשר וחשוב לעבוד יחד למטרת חיים.
בטווח הארוך מהלך כזה עשוי להניע שינוי משמעותי במדינה, לכיוון של נורמליזציה, שגשוג כלכלי, פתיחות לעולם וצמצום האלימות ושפיכות הדמים.
מחשבה חברתית 
היי ירדן. נדמה לי שאתה מנסה לרתום את הסוסים אחרי שהם ברחו מהאורווה. אתה חוזר אל מישנתו של רוסו, אבל מאז עברו כמה וכמה תהליכים על העולם. קובל אתה על "העם הנבחר" ובה בשעה אתה משתעשע ברעיון של "מדינת אזרחיה נבחרת". אנחנו הרי לא חיים על אי מבודד ומסביבנו סוערות הרוחות.אני מניח שימצאו לך אנשים אתאיסטים בחברה היהודית גם אם לא רבים, האם אתה משוכנע שימצאו לך שכאלו גם בחברה הערבית ולו גם מעטים ? דומני שהסיכויים אפסיים. השימוש שאתה עושה במקורות התנכיים לא ממש ברורים לי, אם אני בנעליו של המאמין (או אפילו מבחינה ספרותית) האדם שבא כיחיד לעולם לא זכה לעדנה ארוכה, שהרי מיד נכתב – לא טוב האדם היות לבדו. ומה פסול אתה מוצא בחזון ישעיהו ? הרי שם האלוהים כבר לא מתייחס לעמו הנבחר אלא פונה אל כלל האנושות בחזון של שלום עולמי. אני מניח שאין לך טרוניה על אפשרות שכזו. נכון שהנביא אינו מתחייב על תאריך ומועד לנבואה הנפלאה הזו, ובוחר ב – "והיה באחרית הימים" שיטה בדוקה שלא לטעות בדבר. מה שאני מנסה לומר שלפני שמחפשים אלטרנטיבה יש להכיר במציאות הקיימת וזו אינה מלבבת. חלקו הארי של העם היהודי בישראל ובתפוצות יתכנס הערב לקבלת שבת וימלמל את מילות הקידוש "כי בנו בחרת מכל העמים" ולא כולם יתנו דעתם על המשמעויות הנגזרות. מנגד ניתן לראות את התגובות של האוכלוסיה המוסלמית כאשר הם רואים צל הרים מאיים על מסגד אל אקצא. זו מציאות שלא ניתן לפתור אותה בהבל פה. קשה לראות כיום דרך לפתרון המצב, מסתבר כי הצורך האנושי של מרביתהעמים באמונה באל ובכוחות מגיים חזק מכדי לערערו. וכבר נאמר בעבר "הדת היא אופיום להמונים"