מדינת ישראל על פני ציון,
אדם על פני גזע,
הווה על פני עבר,
חוליה על פני שרשרת,
חופש על פני גאולה,
אומץ על פני מסירות.
מחשבה חברתית
בלוג בענייני החברה הישראלית ועוד – מאת ירדן לויטל
מדינת ישראל על פני ציון,
אדם על פני גזע,
הווה על פני עבר,
חוליה על פני שרשרת,
חופש על פני גאולה,
אומץ על פני מסירות.
מחשבה חברתית 
אין הווה או עתיד ששורשיו אינם נטועים העבר. לפיכך ישראל היא הביטוי למאוויי העם לציון. החוליה לכשעצמה אין בה תועלת ואין בכוחה לעשות את שיעשו חוליות רבות משורשרות. ומאידך חוזקה של השרשרת כולה כחוזקה של החוליה הבודדת. גאולתו של האדם ולא במשמעות דתית אלא מדת ובמשמעות סוציאלית, מקנה לו חופש. אין אומץ ללא מסירות או מחויבות לערכים שהם מעבר לתועלתו הפרטית של האדם. וכל שנאמר עד כה יפה לאדם באשר הוא ולא לגזע.
יכול להסכים איתך על שרשרת אופקית (הווה), לא אנכית (עבר-הווה-עתיד). העבר המשותף, חשוב ככל שיהיה חשוב לדעתי פחות מההווה. כי רק בהווה יש חיים.
מחויבות לערכים שהם מעבר לתועלתו הפרטית של הפרט? כן, אבל לגרסתי ערכים אלה חייבים להיות הומניסטייים, כלומר מבטיחים קיום אנושי לכלל הפרטים (להבדיל מעם או אומה): חיים, חירות וחתירה לאושר. וזה, רק זה, מצדיק סיכון חיים של פרטים מסוימים בזמן עימות עם כוחות שמערערים על אמנה זו.
לומר שהחוליה לכשעצמה אין בה תועלת זה לערער על קדושת החיים. את זה אני לא יכול לקבל.
היי ירדן. הרעיונות שלך יש להם שם – "אינטרנציונליזם". הם כבר נוסו במהלך ההיסטוריה ופשטו את הרגל. הלאומיות מסתבר נטועה חזק בנפש האדם ואני מניח שזה ביטוי אבולוציוני לשבט שמבטיח את השרדותו של הפרט. קדושת החיים זה ביטוי נאה, אבל ראוי לבדוק את תוכנם ואיכותם של החיים הללו, שאחרת אפשר בשם אותה קדושה להפוך לחיות טרף שכל המעניין אותם הוא קדושת חייהם שלהם. הרעיון ההומניסטי לכאורה של הדאגה לאינטרנציונל האנושי הביא לא מעט סבל וכליון על מיליוני בני אדם. ולגבי חשיבותו העצומה של העבר אצטט רק את המשפט הידוע : כל מי שאינו מוכן ללמוד את העבר יהיה נדון לחיות אותו מחדש.
הי מיכה,
הנה תראה: שנינו לא מסכימים בנקודה אידאולוגית בסיסית, ועדיין מכבדים אחד את דעתו של השני ואחד את השני, מקשיבים זה לזה ומוכנים מדי פעם לבחון את עמדותינו מחדש על בסיס המציאות המשתנה ורעיונות חדשים שעולים.
אנחנו לא מדברים ולא פועלים בשם איזו אמת אבסולוטית קדושה ולא פוסלים זה את זה בגלל מוצא, מנהגים וכו'. זה הרבה מאד. אתה יכול לקרוא לזה איך שתבחר. אני קורא לזה הומניזם.
לגופה של תגובה: אני חושב שקדושת החיים, וההכרה בעקרון של שוויון בסיסי בין בני אדם ("שוויון בין שונים" או "שוני בין שווים"), צריכה להיות הבסיס של אמנה חברתית הומניסטית. נובע מזה שהחיים של פלוני אינם קדושים יותר מהחיים של אלמוני. אגב, להבנתי בשם הרעיונות המונותואיסטיים, הלאומיים והגזעניים נפלו הכי הרבה חללים בעת החדשה.
בנוסף, אני לא מתנגד ללימוד העבר. אבל צריך לעשות את זה באופן מושכל, עדכני וביקורתי (ראה פוסט קודם: "פולין או שוויץ"). נדבר.