תגובה ל"דף מפקד לקרב, מבצע צוק איתן" מאת אל"מ עופר וינטר, מח"ט גבעתי, 09 ביולי 2014.

יש להשיב אש למי שיורה עליך, על כך אין ויכוח.
אבל,
הנלחם בשם השם לא רואה בעיניים יותר מאשר עמוד ענן. ההווה פחות מעניין אותו. הוא שואב את הכוח מהעבר התנכי ומגאולת ישראל העתידית.
מפקדי גדודים, פלוגות ומחלקות שהולכים מסונוורים בעלבונו של האל לקרב, אחרי קצינים-רבנים, נושאים עיניהם לשמים ומוותרים בהדרגה על חשיבה ביקורתית ועל ערך חייו, שאיפותיו ופועלו של האדם הפשוט החי בהווה – זה מסוכן.
לטעמי זה מכרסם במהות של האנושיות. וזה קורה עוד לפני כל מגע עם האויב.
לא ניתן לפטור את זה ב"קצת מסורת" "משהו מעולמם של מפקדים דתיים שיכול לחזק אותם" וכיו"ב אמירות כאלה. הדף האמור נוגע בשורש קיומה ואופיה של מדינה, או קבוצה אנשים כלשהי שמקיימת קשר סולידרי:
בשאלה בעבור מה אנשים מוכנים לסכן את חייהם.
כאן כבר מדובר בג'יהאד יהודי.
הפחד, ההתבדלות וקידוש העבר וביאת המשיח מסוכנים בטווח הארוך הרבה יותר מכמה גראדים מעזה.
יש להתנגד, במילים ובמעשים, ולא באלימות, להשתלטות הדת על הצבא ועל המדינה.
אני קורא לרמטכ"ל:
אם אתה מצליח להבין את הסכנה בתהליך המתמשך הזה, של השתלטות הדת וכוהניה על הצבא, ואם אתה מכיר בחשיבות הקריטית של סדר יום אזרחי שקול, של הפרדת רשויות, חשיבה לוגית, ושל צבא המופעל על ידי היררכיה פיקודית ברורה המונחית ע"י דרג מדיני נבחר העשוי בשר ודם,
בחשיבות של אלה לצורך המשך הקיום של ישראל כמדינה דמוקרטית החברה במשפחת עמים מודרנית כלשהי – השמע את קולך בענין.